|
מידע שימושי
|
|
שלישי, 28 דצמבר 2010 18:31 |
|
| |
חבר טוב החליט ביום בהיר אחד שהוא מנתק את הסלולרי שלו. כולנו תהינו מדוע ועד היום מתקשים להשיג אותו באופן מיידי כפי שהתרגלנו במשך שנים. הנה פוסט אורח של ניבי המסביר למה לעזאזל הוא עשה זאת, כשתסיימו אתם תבינו, תזדהו ואולי כמה מכם אפילו יעשו את אותו הדבר.
ניבי:
הכל התחיל אי שם ב-1986 כשפלאפון התחילו לשווק פלאפונים ולספק שירות סלולרי, איך נאמר, מעאפן בלשון המעטה. 14 שנים לאחר מכן, בתור נער מתבגר, מפגר, שעובד במקדונלדס (טפו) ויש לו כסף לפוצץ על שטויות שהוא לא צריך, הלכתי וקניתי פלאפון במסלול "טוק טו מי בייבי גיב מי יור מאני אנד בנד אובר סו איי קן פאק יו" בסלקום הסגולים האלה.
התאהבתי מיד בקסם של המכשיר המאפשר לי לזיין את השכל למי שאני רוצה, מתי שאני, וכמה שאני רוצה. נשביתי מיד בקסם הסנייק וההודעות ב2 לפנות בוקר למספרים שקיבלתי לפני רגע בדיוק באיזה צ'ט מפוקפק, העונג בכל פעם שסיננתי עוד חבר מטריד והפעימות לב בכל פעם שראיתי מספר חסוי. בכל פעם שטענתי את כרטיס ה"טוק טו מי בייבי גיב מי יור מאני אנד בנד אובר סו איי קן פאק יו" בעוד כמה שקלים על חשבון החסכונות העתידיים שאצטרך בדיעבד, גמרתי אומר לשחוט את הקרדיט בשיחות לא קשורות ומיותרות והודעות שעולות יותר מדקת שיחה.
יש לציין שאני מימנתי לעצמי את הפלאפון הראשון וגם שילמתי את החשבון שלו שזה לא משהו שהרבה ילדודס יכולים להגיד. בצבא היה לי מ.ק. אז לא הייתי צריך פלאפון ובכל זאת עברתי במהלך השירות מסלקום לפלאפון, מפלאפון לסלקום ומסלקום לאורנג', מפלררט עם המוכרות בקניונים שתמיד איכזבו כי הדוכן הסתיר להן את התחת, אבל זה לא קשור לנושא.
אחרי הרבה התעסקויות עם הפלא הקטן הזה נפקחו עיניי יום אחד לעובדה שאני בעצם משלם על אוויר אותו אני שורף בשיחות עקרות, צועק לתוך מחשב קטן שיש מצב שהוא מסרטן אחושרמוטה. כשדיברתי קצת בפלאפון שילמתי 150 שקל וכשדיברתי לא יותר מדי שילמתי 350 שקל וחישוב קל העלה שאני ועוד מיליוני מפגרים משלמים כל חודש בממוצע 300 שקל לחזירים הכחולים הסגולים והכתומים.
אלפי נציגים משקרים בסיטונאות כל יום לאלפי לקוחות מטומטמים שלא טורחים לבדוק את החוזה לעומק ולפעמים בודקים ובכל זאת הנציג מוצא דרך לדפוק אותם מאחורה עם תשלום על איזה שירות מופרך. אלפי אנשים בחובות מהסיבה הפשוטה שהם לא יכלו לסתום את הפה ולא זו בלבד אלא שהם גם מטומטמים (וגם אני הייתי כזה) מספיק להסכים לשלם כדי להרוויח את הזכות לתקשר עם אנשים אחרים. כשבראש אורנג' עומד "בודהיסט" עאלק שדרך חייו מטיפה לומר אמת תמיד ובכל זאת נציגי החברה שבבעלותו וסוכני השטח שלה משקרים חדשות לבקרים, שלא לדבר על הפרסום המטעה, זה אומר שהוא בודהיסט כשנוח לו ואיש עסקים כשנוח לבעלי המניות.
אני נפטרתי מהפלאפון שלי לפני חצי שנה בדיוק בשיחה של כמה דקות עם נציגת שירות מבוהלת שלא הבינה מה פתאום אני רוצה לוותר על האיבר הכי חשוב בגוף האדם, הפלאפון. היא דיקלמה לי טקסט מקורס נציגי שירות על הזמנים המודרניים ועל הצורך בתקשורת מיידית ואני אמרתי לה יופי עכשיו תנתקי לי את הפלאפון. היא הפנתה אותי למנהלת שירות שחזרה על אותו טקסט מילה במילה רק בקול סקסי יותר ואני אמרתי לה יופי אפשר לנתק? אז היא ניתקה ובא לציון גואל.
אני אדם חופשי היום. לא צריך לסנן אף מניאק, לא צריך לקבל הודעות ב2 לפנות בוקר מאיזה אקסית משועממת, לא חופר לאנשים ברכבת ומעל הכל, לא צריך לשלם קרוב ל4000 שקל בשנה על חשבון פלאפון. המקרים היחידים בהם אני יכול לחשוב על פלאפון כחיוני הם נגיד כשנתקעים עם האוטו, או כשצריכים להודיע שמאחרים. אבל היום כולם מצפים לזמינות ועדכונים על הדקה, משל היינו מעגלים חשמליים במחשב שחייבים לתקשר זה עם זה כל הזמן. אני אומר, וזה קצת נדוש, מה עשו לפני כן? הסתדרו.
אפשר גם בלי, נסו ותיווכחו. רות סוף.
|
|
עדכון אחרון ב-שלישי, 28 דצמבר 2010 18:43 |
|
מידע שימושי
|
|
חמישי, 22 יולי 2010 17:02 |
|
| |
יש משהו מאוד שליו ועמוק בלילה, כשאתה מחובר למוניטורים, אינפוזיות ושאר צינורות. הזמן מאבד חשיבות, הלילה ארוך מאי פעם, חוסר הנוחות מתחלף להשלמה ואי וודאות. המחשבות נעשות איטיות יותר, עמוקות יותר, וממוקדות יותר. פתאום החיים מקבלים תפנית ואתה מתעורר למציאות שונה.
בסוף השבוע האחרון עשיתי תאונת אופניים, מישהו שעמד בנתיב האופניים בתל אביב, הסיט את התיק צד שלו בדיוק בשניה שעברתי לידו. הוא פגע בכידון שלי, הסתחררתי ואיבדתי שליטה. האופניים לבסוף שכבו על המדרכה, כשהכידון אנכי ויציב, ואני כמו ציפור דרור, מתעופף מעל, היישר לתוך הכידון. הוא לא חדר פנימה, אבל הסב נזק לא קטן, שכלל דימום פנימי ונפיחות חסרת פרופורציה שכמוה לא ראיתי (וגם העוברים והשבים מסתבר).
פינו אותי לבית החולים באמבולנס, שם עברתי זריקות דקירות ושאר ירקות שלא ממש ארצה לדבר עליהם. שוחררתי אחרי מספר ימי אשפוז, אני צולע מעט, הולך לאט וסובל מכאבים קשים.
מלבד סיפורי זוועות, רציתי לשתף אתכם בתחושות, אומנם אושפזתי ימים ספורים והפציעה שלי יחסית קלה, אבל זה גרם לי לחשוב על כל אותם חולים כרוניים, סופניים ובעלי פגיעות קשות שסובלים בכל יום. תחושת הזדהות עוברת בכל גופי.
מעליות הגיהנום
דוגמה אחת קטנה וכמעט שאינה חשובה, אבל גרמה לי לחשוב - מעליות. בהמלצת הרופא והאחיות, נאמר לי להסתובב קצת בבית החולים כדי להזרים קצת דם בגוף. התהלכתי לי עם הלפטופ בתקווה למצוא רשת אלחוטית פתוחה, הגעתי ללובי, ניצבו מולי שש מעליות גדולות ומתוחכמות, כאלו שאתם בוחרים את הקומה עוד מחוץ למעלית ומופנים למעלית המתאימה. לחצתי על קומה רביעית כדי להגיע לבית הקפה שניצב מתחתי, הופניתי למעלית F בעוד שאני עומד ליד מעלית A. המרחק הוא כעשרה מטרים, ואני הולך בקצב שבלול. התחלתי לדדה לכיוון מעלית F , עוד לא עברתי חצי מרחק והמעלית התחילה להיפתח, התחלתי לעלות לקצב חשופית, אבל המעלית כבר נסגרה. לבסוף הגעתי אליה, לחצתי שוב על קומה רביעית, והופניתי בחזרה למעלית A... מישהו מתחיל לתפוס את הדפוס ?? מסתבר שיש כפתור נכים שאפשר ללחוץ עליו לפני מספר הקומה, מבדיקה שלי הוא לא ממש עשה משהו.
מה עשיתי לך אדון שוטר?
דוגמה נוספת, התרחשה בדרכי הביתה מהסופר (זה לקח נצח להגיע לשם), חציתי מעבר חציה בירוק, ומן הסתם לא הספקתי לדדה לצד השני, והרמזור התחלף לאדום. עוד ארבעה מטרים בודדים והייתי מגיע לחוף מבטחים, אבל הרמזור של המכוניות התחלף כבר לירוק, וGMC משטרתי שעברתי בדיוק מולו החליט לזרז אותי ולחץ בחוזקה על הגז, התקדם עד מרחק ליקוק ממני ונעצר. למה? זה לא גרם לי ללכת יותר מהר, כי אני לא מסוגל ללכת יותר מהר מזה! אז בשביל מה היית צריך להפחיד אותי? לא עברתי מספיק?
דברי נכתבו קצת בהלצה אבל זו אמת, אין התחשבות ואין נגישות אמיתית. אני חושב שהבנתם את הרעיון שמאחורי הפוסט הזה, פשוט תנו יד למי שצריך ואל תציקו למי שלא צריך (באופן כללי לא צריך להציק לאף אחד).
תודה לכם.
|
|
עדכון אחרון ב-חמישי, 22 יולי 2010 17:42 |
|
מידע שימושי
|
|
שבת, 10 יולי 2010 22:51 |
|
| |
בעקבות הפוסט הקודם, החלטתי לבדוק את עוצמת פרסום הגרילה במימדים קטנים. כחלק מהכנת הבירה אנחנו עובדים על עיצוב לייבל, פקק ותוית לבקבוקים שלנו. הכנתי די מזמן גרסה מחוספסת לתוית, סתם כדי לראות מה אפשר לעשות, זו אינה גרסה סופית ולא קרובה אפילו לגרסה הסופית שבקרוב מאוד נסיים (אגב בעזרתו של האדם שעיצב את וודקה סטולי המקורי - אחד האנשים היותר מוכשרים שהכרתי מעולם). את אותו עיצוב זמני ולא חשוב, העליתי לחשבון הפייסבוק שלי ותייגתי כ30 חברים. ביחד עם התמונה צירפתי קישור לאחד הפוסטים להכנת בירה שכתבתי בעבר ובדקתי את ההשפעה בכניסות לבלוג. התוצאה מאוד מפתיעה, נכנסו יותר אנשים מתמונה אחת מאשר כל פרסום של פוסט חדש בפייסבוק באופן רגיל.
אני מניח שהאפקט הזה לא יהיה אותו הדבר אם אעשה זאת בכל פעם, לכן, סביר להניח שכדאי מדי פעם לנסות את מזלי בשיטה הזו.
מה התובנות שלכם בנושא?
|
|
עדכון אחרון ב-שבת, 10 יולי 2010 23:09 |
|
מידע שימושי
|
|
חמישי, 24 יוני 2010 12:47 |
|
| |
תושבי תל אביב היקרים, גם אתם קיבלתם עכשיו חשבון מים מחברת "מי אביבים" ? גם אתם הבחנתם בתעריף השני הגבוה ב 50% מהתעריף הראשון? גם אתם שוכרים דירה עם שותפים, ורובכם לא עדכנתם שאתם גרים בת"א?
מה אפשר לעשות ב20 דקות?
יופי, אנחנו באותה סירה. עכשיו תקשיבו מה קרה. התקשרתי למוקד בירורים של "מי אביבים" לבדוק למה בדירה בה מתגוררים שלוש נפשות, גבו לנו מכסת מים לפי שתי נפשות. המתנתי לא פחות מ20 דקות שלמות! בעשרים דקות אפשר לשמוע את Atom Heart Mother (לא מצאתי את כל הקטע השלם אבל, תחברו את החלקים וזה עשרים דקות). בעשרים דקות אני מכין פסטה בולונז ומספיק עוד לאכול אותה. בעשרים דקות אפשר לראות הרצאה מצויינת בטד ולשתות ליטר בירה תוך כדי. טוב הבנתם את הרעיון, זה ממש מעצבן להמתין כל כך הרבה.
בזמן שהמתנתי, בחרתי דווקא לבדוק אם אפשר לשלוח להם איזה אי מייל מהאתר המדהים שלהם, אבל זה מה שקיבלתי:
 נכון נחמד? (ולא, התמונה לא מתוחה או משהו, הלוגו שלהם באמת נראה על הפנים באתר)
לאחר 20 דקות, ענתה לי מישהי:
נו אז על מה דיברתם?
דיברנו דיבורים, ועל כך שזה מגוחך שקיבלתי חשבון עבור שתי נפשות במקום שלוש, ועל כך שקיבלתי את הטופס המבקש לעדכן מספר נפשות בדירה ביחד עם החיוב הגבוה. מה ההיגיון בזה? קודם גובים כסף ואחר כך מבררים? היא טרחה להסביר ולחדד את הנקודה שאם לא אשלם בזמן, אשלם ריבית. באמת?! ככה זה עובד בימינו? לא ידעתי, אולי תסבירי לי שוב? (זה לא מה שעניתי בפועל, אבל היא הסבירה לי שוב בכל זאת).
למי מתלוננים?
אני: "טוב בסדר, אין בעיה, איפה מתלוננים?" "חכה שניה אני בודקת לך". .....< עוד המתנה מעיקה>..... "טוב מצטערת אין פה מישהו שיכול לתת לי תשובה למי מתלוננים, תנסה באתר שלנו". אני: "כבר בדקתי באתר, רשום שיפורסם בקרוב". "באמת? טוב אני אעדכן פה את מי שצריך, תודה לך שהסבת את תשומת ליבי". אני: "רגע, את לא המענה לבירורים? זה אומר שאפשר להתלונן בפנייך על שירות לקוי וחוסר שביעות רצון?" "כן, אני חושבת". אני: "נפלא".
אני חושב שכאן מיציתי את השיחה, אמרתי תודה על לא כלום וניתקתי. החוק החדש הזה מטופש, חסר אחריות, ומטיל את הבעיות הממשלתיות על האזרח הקטן. הממשלה לא הצליחה להפעיל את הגלגלים הקטנים והחורקים שלה לגבי בעיית המים, אבל מוציאים עשרות מיליוני שקלים על חגיגות וטקסים ומבזבזים גלונים של מים על השקיה מופרזת של גינות עירייה (לכו באזור החניון של רידינג על דרך רוקח, תראו מים על הכביש במקום על הדשא). יש פתרונות לבעיות מים ולא באמצעות מיסוי גבוה! באופן מאוד מצחיק, ישראל היא המתקדמת בעולם לפתרון בעיות אלו, פשוט אף אחד לא טורח ליישם את הפתרונות.
|
|
עדכון אחרון ב-חמישי, 24 יוני 2010 13:33 |
|
מידע שימושי
|
|
רביעי, 16 יוני 2010 15:45 |
|
| |
פייסבוק - לכולם יש וכולם מכורים. קהל של 300 מיליון איש בעולם והיד עוד נטויה. רבים (כולל אני) רואים בזה הזדמנות עסקית מצויינת ומשתמשים בה בכל דרך אפשרית. רוב הדרכים לגיטימיות בעיני חוץ מאחת! ועליה אכתוב הפעם.
בוודאי נתקלתם בלא מעט נשים עם תמונת פרופיל פרובקטיבית, מושכת, מעניינת ומבלבלת (גברים). חלקן הן נשים אמיתיות ואיתן אין לי שום בעיה. אך החלק השני הן למעשה חברות שיווק קטנות (וגדולות) שעושות שיווק גרילה בדרכים הכי מכוערות שיש. הם גורמים לכם להיות חברים של ה"נשים" לכאורה באמצעות תמונות בלבד. לפעמים אני נתקל בתמונה אחת מאוד "מפתה" ומגלה שיש לאותו פרופיל כבר 5000 חברים.
מה אכפת לי , אתם שואלים?
ובכן לא אכפת לי בכלל שיהיו כאלו פרופילים מפוברקים, אבל התופעה גוברת והמשמעות של האתר הזה נעלמת עם הזמן. במקום תמונות אמיתיות של אותה האישה שבפרופיל, גיליתי מוצרים מתוייגים עם חברים של אותו פרופיל, מה שגורם לחברים שלהם להיכנס ולצפות במרצ'נדייס המיותר הזה. אין לי שום מידע לגבי אחוזי ההצלחה של השיטה הזו, אבל זה נראה לי פשוט מלוכלך ולא אתי. זה אפילו מזכיר לי דואר זבל פרסומי ותודה לאל על החוק נגד זה.
עוד תופעה מטרידה וקצת פחות קשורה, אבל אני כבר בשוונג (מסתבר), היא תופעת ה"דפים-לא-קשורים-לחיים-בוא-תראה-איך-החתול-גארפילד-נראה-היום". למי אכפת? אגב, חלקם הם גם פרסומות... אבל הרוב המוחלט הוא ילדים משועממים.
איך להתגונן?
אולי זה נשמע קצת מוגזם, אבל אם אתם לא מעוניינים ליפול שבויים לחברים מפוברקים ובסוף להיות חלק מרשימת תפוצה מעצבנת של מוצרים שאתם לא צריכים, רוצים או חושבים עליהם, יש דרך מאוד פשוטה לוודא במי מדובר באמת. אז קודם כל תבדקו אם אותו פרופיל פרסם תוכן אישי, משפטים למיניהם, תמונות מהחינה של האחות, וידיאו משעשע מיו טיוב וכדו'. תבדקו אם יש מגמה של הוספת חברים מאסיבית - 40 איש ליום קצת לא הגיוני להכיר ביום אחד בתור חברים.
אם אתם בכלל תומכים במלחמת גרילה כנגד פרסום הגרילה, פשוט תמחקו את אותם פרופילים "מלוכלכים" מהפרופיל שלכם, תפסיקו לעשות "LIKE" לכל דף טיפשי עם כותרת ארוכה וחסרת משמעות. אני אודה לכם מאוד!
איפה הציצים?
אם הגעתם לפסקה הזאת לפני הכל, כנראה שאתם פה מהסיבות הלא נכונות. אבל ציצים מסתדר מצויין עם בירה. תהנו :)
ומה דעתכם בנושא? (בשביל זה יש תגובות רבותי..)
|
|
עדכון אחרון ב-רביעי, 16 יוני 2010 16:34 |
|
|